איך מקטינים תמונה בלי לפגוע יותר מדי באיכות

שלב ראשון: מידות

משקל הקובץ נגזר קודם כל ממספר הפיקסלים. תמונה ברוחב 4000 פיקסלים מכילה פי ארבעה פיקסלים מתמונה ברוחב 2000 — ולכן גם פוטנציאל משקל גדול בהרבה. אם התמונה מוצגת באתר ברוחב 800 פיקסלים, אין סיבה לשלוח לגולש 4000.

כלל פשוט: קחו את הרוחב המקסימלי שבו התמונה מוצגת בפועל והכפילו בשתיים כדי לכסות מסכים בצפיפות גבוהה. זה הרוחב שכדאי לייצא.

שלב שני: פורמט

צילום שנשמר כ‑PNG הוא הבזבוז הנפוץ ביותר. מעבר ל‑JPG או ל‑WebP באותה תמונה יכול לחתוך יותר מתשעים אחוז מהמשקל בלי הבדל נראה לעין על מסך.

שלב שלישי: אחוזי איכות

רק עכשיו נוגעים במחוון האיכות. בטווח שבין 75 ל‑85 אחוז רוב הצילומים נראים כמעט זהים למקור. מתחת ל‑60 אחוז מתחילים להופיע ריבועים באזורים אחידים ורעש סביב קווים. חשוב להסתכל על אזורי השמיים, העור והצללים — שם הפגמים מופיעים ראשונים.

הסתכלו על התמונה בגודל שבו היא תוצג. הגדלה ל‑300% תראה תמיד פגמים שהגולש לעולם לא יראה.

מה בעצם נזרק

• פרטי צבע עדינים, כי העין רגישה לבהירות יותר מלגוני צבע.
• שינויים זעירים בתוך אזורים חלקים, שנהפכים לשטח אחיד.
• רעש חיישן, שלעיתים נעלם ודווקא משפר את המראה.
• טקסטורה דקה, שהיא הדבר הראשון שמרגישים כשמגזימים בדחיסה.

מה לא לעשות

• לא לדחוס קובץ שכבר דחוס — כל סבב מוסיף נזק על נזק.
• לא להגדיל תמונה קטנה ואז לדחוס; ההגדלה לא יוצרת פרטים חדשים.
• לא להשתמש באותה הגדרת איכות לצילום ולאינפוגרפיקה.
• לא לשכוח לשמור את המקור לפני שמייצאים גרסה קלה.

בסביבת העבודה אפשר לראות את ההשפעה מיד: המשקל של הקובץ החדש מוצג ליד המקור, וסרגל ההשוואה מאפשר לגרור בין הגרסאות ולבחון את ההבדל בעין.